יישוב סכסוכים שיפוטי: אל תורת המשפט מעבר למחלוקת

מאמר זה מציג את פעילותם של שופטים כמכוונת לעיבוד חיובי של סכסוכים ומציע תורת משפט ממוקדת-סכסוך אשר ממשיגה מחדש את פעילותם כנעה על הרצף של ההליכים השונים של יישוב סכסוכים תוך שימוש בהבניה מחדש של נרטיבים של ביקורת במשפט ובתרבות. המאמר חותר להבנת מורכבות הפעילות השיפוטית בעידוד פשרות והסדרים לאור התפתחות תחום יישוב הסכסוכים. בעשורים האחרונים השתנו תפקידיהם של שופטים שינוי דרמטי, אך מהרבה בחינות טבעם נשאר לא מוכר. מרבית התיקים המשפטיים מוסדרים ללא הכרעה שיפוטית מלאה, ומרבית זמנם של השופטים מוקדש לפעילות קידום סיומם של תיקים משפטיים שלא בדרך של הכרעה מלאה מלווה בפסק דין )להלן: קידום או אישור הסדרי טיעון בפלילי. מאמר זה מראה כי 1"הסדר" ( הכוללת החלופות השונות לשפיטה המוצעות מחוץ לבית המשפט יכולות להיות בעלות השפעה תאורטית ומעשית על המתרחש באולם המשפט. מבחינה תאורטית, המאמר מציע תורת משפט של יישוב סכסוכים אשר מקדימה הסכמה לכפייה כערך מרכזי בהסדרת הצדק המשפטי. המאמר מפתח זווית ניתוח של "סכסוך" החוצה גבולות בין פלילי לאזרחי וכן שיטות משפט, וממשיג את הפעילות Judicial השיפוטית בקידום הסדרים פליליים ואזרחיים כיישוב סכסוכים שיפוטי (. פעילות זו נבחנת לפי המנגנונים הבסיסיים ליישוב Conflict Resolution (JCR)) גישור, בוררות, ניהול דיאלוג, פתרון בעיות, צדק מאחה  – סכסוכים משא ומתן, ועיצוב מערכות ליישוב סכסוכים. שופטים הם נושאים ונותנים, מגשרים, בוררים ואף מקדמי דיאלוג וטרנספורמציה אגב איחוי ועיצוב מערכות ליישוב סכסוך. מגוון פעילויות אלה מתאפשר או מוגבל באמצעות הרגולציה הקיימת, אשר נבחנת במאמר לראשונה, בעיקר באשר למשפט הישראלי. הפוטנציאל הטמון ביישוב סכסוכים בצילה של הסמכות השיפוטית נבחן במאמר כמציב חלופה תאורטית, אתגר אמפירי והשלכות פרסקריפטיביות על עיצוב מחדש של הפרקטיקה השיפוטית ברוח תורת המשפט החדשה.